מסגד.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסגד (ערבית: مسجد, תעתיק מדויק: מסג'ד - מקום לסגידה ולפולחן) הוא בית תפילה של מאמינים מוסלמים.
המסגד הראשון היה ביתו של הנביא מוחמד במדינה, עיר מצפון למכה אליה עברו חסידיו של מוחמד בשנת 622. שחזור ביתו של מוחמד מגלה חצר גדולה שהכילה בית קטן יחסית. לפי המסורת המוסלמית, לאחר שמאמינים רבים התלוננו על החום הגדול באמצע היום, מוחמד דאג לשתילת שורה של עצי דקל בצד אחד של החצר וגג של ענפי דקל נוצר בין שורת העצים והקיר החיצוני, מה שייצר אזור תפילה מוצל. מוחמד עצמו עמד בקצה אחד של המעבר המקומר הזה כדי להטיף את משנתו.
במסגד המוסלמים מתפללים בציבור ושומעים דרשות ביום שישי – היום הקדוש למוסלמים. בשעת התפילה פונים המתפללים לכיוון העיר מֶכָּה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם. המסגד משמש גם לצרכים קהילתיים שונים.
לרוב המסגדים כיפה וצריח הקרוי "מינָרֶט". במסגד אין בדרך-כלל רהיטים, ואין בו ציורים או פסלים בגלל האיסור של הדת המוסלמית לתאר דמויות. עם זאת, רהיט שיש ברוב המסגדים הוא המנבר, דוכן הדרשות. קירות המסגד מעוטרים על-פי רוב בקישוטים גאומטריים ובכתובות בערבית.
שלושת המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם נמצאים – לפי סדר קדושתם – בערים מכה, מדינה וירושלים.
[עריכה] חלקים אופייניים של המסגד ותפקידם
מוסלמים מחויבים, על פי חמשת עמודי האסלאם, להתפלל חמש פעמים ביום: בבוקר, בצהריים, אחר הצהריים, בשקיעה ובערב. מואזין קורא למאמינים לתפילה מהמינרט, סוג של מגדל הבולט מעל המסגד (בערבית: "מנרה").
כיוון שהתפילה האסלאמית מצריכה היטהרות טקסית לפניה, במסגדים יש מזרקות או אמצעים אחרים לרחצה בכניסה או בחצר. במסגדים רבים תפקיד זה מורחב לבניין נפרד במרכז החצר.
כניסה למסגד מאזור ההיטהרות - החצר או הפרוזדור - מובילה לחדר פתוח נטול ריהוט. הארכיטקטורה של אולם התפילה היא בדרך כלל אחידה - יער של עמודים או גריד, מלא בכיפות מכסה על החלל. החלק המודגש לעין הוא הקיר שמול הכניסה - קיר הקיבלה. קיר הקיבלה אמור להיות, במסגד שנבנה בכיוון הנכון, בקו ניצב לקו המוביל למכה (בערבית: "مكة المكرمة "). המאמינים כורעים בשורות במקביל לקיר הקיבלה וכך הם מסודרים שורות-שורות מול מכה. בקיר הקיבלה, בדרך כלל במרכזו, נמצא המיחראב, גומחה או שקע המציין שזהו קיר הקיבלה. המיחרב ריק גם הוא מרהיטים, בניגוד לאכסדרות הנמצאות בדרך כלל סביב המזבח בכנסיות נוצריות. אם יש גם מינבר מוגבה - דוכן לדרשות יום שישי, הוא נמצא לצד המיחראב.
צורות רבות של מסגדים התפתחו באזורים שונים של העולם המוסלמי. באופן כללי ניתן לסווג את המסגדים לשלושה סוגים:
- מסגד היפוסטילי: מבנה עמודים. הוא מעוצב לפי ביתו של מוחמד במדינה: מבנה מלבני עם חצר ואולם תפילה מקורה. נפוץ בסוריה ובעיראק. חלק ממסגים אלה הם מסוג T, כאשר קיר הקיבלה והקו הנמשך ממנו אל הכניסה מאונכים זה לזה והם מודגשים, למשל בהגבהת התקרה מעליהם.
- מסגד ארבעת האיוואנים: דומה למבנה היפוסטילי, בתוספת של ארבעה איוואנים. אלה הם חדרים הבנויים משלושה קירות, כאשר הקיר הרביעי פונה לחצר המרכזית. ישנו איוואן במרכז כל צלע של היקף החצר, ומעליו יש קשת גבוהה. סוג זה התפתח בתקופה הסלג'וקית והוא נפוץ בעיקר באיראן ובאנטוליה.
- מסגד עות'מאני: אולם התפילה מקורה בכיפה מונומנטלית. ישנן בדרך כלל כיפות קטנות נוספות. המינרטים גבוהים ומחודדים.
דוגמאות למסגדים הראויים לציון הם המסגדים המוקדמים של בית עבאס (כמו המסגד בסמארא הידוע במינרט הסיבובי, מאה 9), מסגדים בצורת האות T (מסגד אבו דולאף בסמארא והמסגד העבאסי בתוניס, שניהם מן המאה ה-9), מסגדים עם ארבעה איוואנים (באיספהאן, מאה 10) והמסגדים בעלי כיפה מרכזית באנטוליה (סולימאניה באיסטנבול וסלימיה באדירנה, שניהם מהמאה ה-16).
בשל האיסור על פיגורטיביות באסלאם (שיש החולקים עליו) רוב העיטורים במסגד אינם כוללים דמויות, אלא צמחים, מבנים וטקסטים דתיים בקליגרפיה. הטכניקות כוללות פסיפס, סיתות באבן, שיש וקרמיקה.
עושר הנפט של המאה ה-20 יצר גל של בניית מסגדים תוך שימוש בעיצובים של ארכיטקטים לא מוסלמים מודרניים. הגל גם קידם את הקריירה של ארכיטקטים מוסלמיים חשובים. פרס אגא חאן לארכיטקטורה, המוענק מאז שנת 1977, ניתן גם לאדריכלים השומרים על טכניקות מוסלמיות מסורתיות וגם לאדריכלים חדשניים.
|
|
|
|
מוזיאון לתולדות אשקלון השוכן במסגד העיר מג'דל ששכנה במקום עד לשנת 1950. |
|
|
|
|
|
|
|
|
מסגד מדומה במתחם אימונים של צה"ל, 11/06 |
|
|
|
[עריכה] קישורים חיצוניים