כנסייה.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במבנה המשמש לפולחן נוצרי. אם התכוונתם לממסדים הנוצריים המכונים כנסיות, ראו זרמים בנצרות.
הכנסייה הינה מבנה המשמש בנצרות לפולחן דתי ולתפילה.
[עריכה] מקור המילה
מקור המילה כנסייה: בעברית - פירוש המילה הינו "מקום כינוס" - ומכאן ברבים "בתי כנסיות" הינו מקומות כינוס. באנגלית מקור המילה "Church" הינו במילה היוונית "κυριακον δωμα " שמשמעה מקום כינוס.
[עריכה] היווצרות הכנסיות
בראשיתה של הנצרות התגוררו הנוצרים בארץ ישראל ונהגו לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים ולהתפלל את תפילותיהם בבתי הכנסת היהודיים. בתקופה מאוחרת יותר החלו המאמינים להתאסף בבתים פרטיים, או במקומות מחבוא כגון קטקומבות, זאת בשל רדיפתם על ידי הקיסרים הרומים.
לאחר האדיקט של מילן ב- 311 פסקה רדיפתם של הנוצרים ברחבי האימפריה הרומית והם החלו לבנות כנסיות בגלוי. הכנסייה הקדומה ביותר שנתגלתה נמצאה בסוריה ומתוארכת לשנת 232 לספירה. בנוסף נמצאו גם כנסיות עתיקות רבות בארץ ישראל.
[עריכה] האדריכלות של הכנסיות
-
הכנסיות נבנו באופן דומה של אולם עמודים ארוך הקרוי בזיליקה. החל מסוף התקופה הביזנטית ותחילת ימי הביניים החלו לבנות את הכנסיות בצורת צלב. בדרך כלל נבנתה לכנסייה כיפה גדולה במקום המפגש של שני האנכים המרכיבים את הצלב (crossing). מאפיין נוסף הינו מגדל פעמונים בקצהו המערבי של הכנסייה.
בימי הביניים התפתחו האדריכלות הרומנסקית והאדריכלות הגותית ולצידן מגוון אמנויות כגון פיסול, ציור, זיגוג ויטראז'ים שמטרתם היה לפאר את המבנה. החל מאמצע המאה ה-12 ובעיקר במאה ה-13 נבנו מאות קתדרלות וכנסיות בסגנון הגותי, חלק גדול מהן בצרפת בה נולד הסגנון הגותי. הקתדרלות הגותיות היו גבוהות ומפוארות, עם עושר בלתי רגיל של פרטים ועיטורים, וניצלו גם את האדריכלות והבנייה לגובה כדי ליצור מראה אסתטי ומרשים. הכנסיות הגותיות פנו מערבה והחזית המערבית הייתה בדרך כלל המפוארת ביותר, בדרך כלל עם שני מגדלים שלעתים עוטרו אף בצריחים מחודדים. במזרח נמצא האפסיס וסביבו קפלות קורנות. הקתדרלות הגותיות הידועות ביותר הן קתדרלת שארטר, קתדרלת נוטרדאם דה פארי וקתדרלת ריימס.
בתקופת הרנסאנס, התחרו ביניהן הערים השונות של איטליה, בבניית כנסיות גדולות ומפוארות. סנטה מריה דל פיורה בישרה את אדריכלות הרנסאנס עם כיפה גדולה וכתומה מאת פיליפו ברונלסקי. אחת הכנסיות המפורסמות ביותר שנבנו באותה תקופה היא הקפלה הסיסטינית ברומא, אשר ידועה בתקרתה המפוארת, המעוטרת כולה בציוריו התנ"כיים של מיכלאנג'לו.
בעת החדשה נבנו מאות כנסיות וקתדרלות באדריכלות הבארוק וסגנון הרוקוקו. מאפייני האדריכלות באו לידי ביטוי בשפה עיצובית המשלבת את הסגנון הקלאסי, אשר נתגלה מחדש עם הרנסאנס באיטליה, עם אופי הקישוטים שאיפיינו את האדריכלות הגותית של ימי הביניים, מבחינת עומס הקישוטים ויצירת מראה תחרתי. הסגנון, שיצא מתוך הקלאסיציזם, מתח ועיוות את הצורות האופייניות לו תוך פיתוח פרטים אדריכליים חדשים בעלי מראה תיאטרלי ומהודר יותר ולעתים אף מצועצע. הכנסיות הידועות בסגנון זה הן בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, קתדרלת סנט פול בלונדון והקתדרלות בברלין.
בסוף המאה ה-18 ובמהלך ההמאה ה-19 התרחשה תחייה של סגנונות הבנייה העתיקים. כנסיות נבנו בסגנון נאו-קלאסי, נאו-רומנסקי ונאו-גותי. במהלך התחייה הגותית הושלמו ושופצו עשרות קתדרלות וכנסיות לצד כנסיות חדשות שהוקמו בסגנון זה. קתדרלת קלן (1880), קתדרלת אולם (1890), קתדרלת פראג (1929) וקתדרלת מילאנו (1965) הושלמו בתקופה התחייה הגותית. עשרות כנסיות וקתדרלות צרפתיות שופצו בתקופה זו תחת השגחתו או תכנונו של האדריכל והמשמר ויולה לה דוק.
המאה ה-20 ראתה את בנייתם של כנסיות בסגנון מודרני ופוסט-מודרני כגון כנסיית נוטרדאם די או וקתדרלת ברזיליה.
[עריכה] קישורים חיצוניים