|
בסיעתא דשמיא -
פרשניי התורה והמקרא בכלל
כמו רבי שלמה יצחקי (רש"י) ודומיו
וגם רבנים גאונים שכיום,
הם טועים והיו טועים בדרכם והחסירו
עובדות מהתבונה האנושית בכלל ומהיהדות בפרט,
בדרכם לה תבונה של בהמת חמור
לעומת תבונתו של הנביא פאר,
בדרך שבה פירשו את המקרא והיטעו רבים מבני האדם.
וזאת מכיון שהם היו צריכים לפרש את המקרא
בהתייחסות פונטית (קולית) ולא רק בדרכים אחרות,
שהרי פסוקיי התנ"ך נכתבו על ידי בעלי הסגולה
לאחר שהם שמעו אותם מקולו של האל,
ולא בהתייחסות כזו בכלל
פירשו אותם הפרשנים המטעים למיניהם.
כך למשל הפסוק :
"וְכֹל הָעַם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת.." (שמות כא 15),
צריך להיות מפורש מבחינה פונטית אל החשיבה
כ-"וכל העם רואים את הכול-אות",
כלומר: "כל העם רואים את כל האותיות הכתובות".
וזהו הפרוש המדויק ביותר למשפט זה,
כשכל סיומת מקראית של וֹת במלה
מצטרפת כ-אוֹת אל תחילתה,
ו"קול" מבחינה פונטית אל החשיבה
נשמע כ"כול" ולהיפך,
והדבר הוא באופן מוחלט ושיטתי ביותר.
וכן: יאור=יהא אור... שמור=שם אור... כיור=כי אור...
זכור=זך אור...וכדומה, כשכל סיומת של וֹר או ֹר במלה
מצטרפת כ-אוֹר לתחילתה, וגם כאן באופן מוחלט ושיטתי.
ובאותה פונטיקה - ישראל=איש ראה אל...
וגם הפסוק: "..לֹא תְּבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג 19)
צריך להיות מפורש ומובן מבחינה פונטית
כ-"לא טבע של גדי בחלב אמו",
כלומר: "הטבע של הגדי אינו ניכר מחלב אמו"
וזה הפרוש הנכון והמדויק ביותר למשפט זה,
ולמרות זאת אין זה אומר שיש ח"ו
ואוליי מבחינה בריאותית לכאלה האלרגים לכך ובלבד,
לשנות את מצוות היהדות לגבי ההפרדה שבין החלב לבשר
שהריי בכלל ובכלל היא לא ניתנה כמצווה מהתורה.
היכן שנאמר במקרא: חמה, חמתך, מל-חמה (מלחמה) -
יש להתייחס בכך אל השמש בלבד
ולא כאל מילת כעס או משהו דומה...
והיכן שהשמש מוזכרת במקרא כחמתי
כשמש או כמלחמה וכו',
הדבר מציג אותה בתנ"ך
במובן חיובי קדוש ומכובד לעולם,
ואינו בשום אופן לגנאי
כמו שמציגים זאת הפרשנים המטעים למיניהם,
כגון השלילה לעבוד אותה או כביכול לסגוד לה,
שהריי הנביא פאר מלך העולם ומלך המשיח הגדול
הוא השליח שלה כחמתו והשמש הקדושה לו מאוד מאוד.
לשמש הקדושה תפקיד אלוהי חשוב מאוד המוזכר במקרא
הן לאדם הן לנביאים והן לכל היקום בכלל מאז ומתמיד,
וגם לכל האלוהים צבאות היוצאים ובאים ממנה
כאלמנטים נקודתיים נוראים וסולאריים
ללא שם ללא משקל וללא צבע,
כשהם בעליי עוצמה גדולה והשפעה רבה על כל הקיים
ושיתקיים בכל עולם ועולם שבכל זמן ומקום,
ויהוה אינו צ"ל מובן לאדם כ"...איש מלחמה"
(שמות טו 3),
אלא יהוה הוא: "אש מהחמה".
השמש היא החמור עליה נתמך בעוניו
פאר מלך המשיח הגדול.
השמש היא הכי חם והכי אור שבעולם,
כלומר היא גם חם וגם אור,
וזה נשמע חם-אור או חמור...
ולכן השמש היא החמור המוזכר בנבואת זכריה
שבהתייחס להופעתו
של הנביא פאר מלך המשיח הגדול,
גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם
הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא
עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות -
(זכריה ט, פסוק ט').
בספר תהלים קי"ט למשל
נאמר מספר פעמים: "..משפטיך..".
והיכן שכתוב כך,
הכוונה המוחלטת היא אך ורק
למשפטי התחביר אותם שמע דוד מלך ישראל
מאת האל אשר הכתיב לו את ספר התהלים.
------------------------------------------
וכך גם המשפטים אותם משמיעים השמש בעצמה
ו/או באמצעות האלוהים לנשמתו היחידה
של פאר המשיח הגדול באופן מיוחד
וכשהוא גם משוחח עמם בחשיבתו האלוהית,
והכוונה אינה למשפטי דין או צדק או בתיי-משפט
או משהו שבכוונה דומה למובנם של בניי האדם
שהוטעו על ידיי גאוניו הרבנים החרדים,
אלא הם אותם משפטים (פסוקים)
המרכיבים את מה שיהיה לספר קדוש מאוד
כגון הספר: האור שלם, שכותב הנביא פאר יהוה האחד,
להיות למין בעל תבונה שמעל תבונת בניי האדם,
הוא מינעל בניי האדם -
מין אשר ישלוט בתבונתו על בניי האדם,
כשליטת אדם גאון חכם ונבון מאוד
על טיפשוטו של חמור.
וזה הנ"ל הוא לזיכוי הרבים ולעולם בס"ד,
ומקצת מסגולת תורתו הקדושה של
הנביא פאר מלך העולם
ומלך המשיח הגדול.
"...כִּי תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵּצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"
|