|
ספר ארבע תקנות,
מאת: הנביא פאר יהוה האחד כמלך המשיח הגדול.
פרק א - ערוגות הבושם:
1. מהמם שלאשת לושת העמלשת ומהימול המד שלמדורי האי שלדי שלבור החים שבשם היעת והמאי כאן, שלנסיעה אל המלחמה בהלוך ובשוב שלכלי קולות נועני האותות והאלוהיות, שבצבאות מלחמת תת המודע שלכול הכך והכח אשר לבאי הכלול שלבני כל האדם והחוה, יש את המהם ויש את ישן הסטור יה שבכול שמיטת עבודת האמת, אשר בעיסוק כחול יאוד מחקרי הים שממוקדי הבוהניות, ושמעתות אלוהי העינות אל קלות הטרמפ שלכול הכלשם, כדי להתגלגל אל הסוריות הקדושות והגדולות שמכול הנראות לעין ואל קולות הנשמע לאוזני שלגוף החיומת, ולשל אוזני השלגוף מת שבמסוף הים הנצחי, כדי להיות גוף מוקף במיקפא מקרר העת בתוך אדמה שמקולות מלחמה באשלנו האלוהים אל בתוך הבור, ושמאת סיבת הימים לקום אל התחיה בשלגוף החיומת, שבהוראת מחשבתנו שמגוף לפאר יהוה האחד לשמיעת מאזני הישראל.
2. ברגישות לשטחי הרוח הקדושה שלכלל מורטבי המאות שממם מגשאי האנוש, יש את העת לקימעת השלעב ולאידת ליבת החמה, כדי להתבצע בכל שעורי האלשל שלמשרד החינוך החילוני, המשותף לכל תקשורת לה בינת אנוש בשבעי שבועות לממולחים שבחדרי הים, והמשותף לתקשורת המלחמתית שבכול עונה ועונה חדשה שבכול הדרכים לעם הההולך ישר אל אלוהיו.
3. כשהקהל בזכותה של זמרת יעלה ויבוא לחזור על עדויות מסוימות שמעל לצי הזמן, לא יהיה עוד צורך במפתח מכלי תקשורת לכולי הקולות שמעבר לדלת שתפתח לכאן או לשם, כהזהרה לצורת קיום חיובית שבאמצעות תמונת מצב של השל ושל בקשת האורית הנשית, כדי להיות במצב של הכודלי שבעלמי הפתוח ושבלוע הצבוע לרשע העמלקי, על מנת להיות בתוך העמלק קול שלכול מצב חיובי לו אנמוחי ונשי.
4. אשתי מראה לי בתדירות האור ובמסירות הקול, את מושפעות האות ואת כל העותות שמאתנו ושמאזור הנתן עותי אות שבשמים, הבאות אל מדינתי המלחמתית שבמי השעול בזרימת על אל האדמה, כאשר בידן כוסות להשבר בחתונתנו שבחוש העוון הגדול, כשאין קורבנות בארבעה עשר שדות תעופה שבירדן המוחלט לאש החמה.
5. אין מכשרי בטון ללבוש האי בהדר שלבנות ירושלם בכתת הנאום שלבני משפחת הנצרות, אך יש כאלה מכשירים רק למדינה עברית המוציאה מחשבה נבואית לעשית דברים נצחיים ביותר, שבמאוד המיוחד והמסוגל לכל קלות אין אפסית שבעוצמתם של מנצחים, שבכלול עיתה ועיתה קשה אובהית ותעודתית לפאר יהוה האחד, המתהלך כאל שלבין ושלבנות החים ושבמקום המתים כדי להנשימם באבל פיו.
6. המוחצנת לתעודת דעת מודעות המוח מברית המועצת הרוסית שבשל שמה של הספרדית, אינה מסתירה את הציונים של קול מיתרי הכי הנור ולא את ציוני קולות מיתרי הכי האור שלה, כשהם המקורות האלוהיים לאותות האשקולות הפועלים להדריך את משל השלמות שבכל העשרים ושתי פעמים כאלה או אחרות שלרוחות ולשל הגשמים, וגם כדי להדריך את אלה שבאותותיה הסגוליים והבהוביים אל כל האלגני האותיות שבעדנותה, וזאת כדי לספק את כל העת קול ואת כל האש קול שלכול הדברים שברכיבה על השלח שבמור הלבן שבמוכבותה, לה חם האור כלשון החמור מאש מלחמתה הקדושה, גם בתקופתם של חולות הפנים למדרסי הקבורה שלכל ובכול עתאי הזמן, וגם ובמיוחד בתקופת השל האורשל שבשל העינה הגדולה שבכול עת עתיד והווה שיום זה ליהוה אהובה לאין קץ הימים והשנים, באהבה גדולה ושכדודה לפאר יהוה האחד הגדול הקדוש והנורא, כשהוא המלחכול על כל העולם והעולמות שבכל הממדים, למאשת חמתה הגדולה שמעל כל אדמה ואדמה.
7. סמוך למציאות האותך נמצאת מצלמה מפוארת ובדיוק כמו השלום והמות אלה מהמלחמה שבראיה הנקודתית, כמבחן הוגן לנבחרת שיחד איתך לפתרון אלוהי לו הבו שלום כדי לדעת את מקור היום לעולם הבא, מהיום שלמחרת תחילת חולות השבת שבתנאי האורות שבך ושבכול הכולכך שלך, שקיבלו לב שבור מסוסת פאר יהוה המושכת את מרכבות האלוהים הגדולות, שלצבאות מצרי המאיות שלמצרים השלמה והקדושה שבצרור ים השלמה השאולה והגדולה, המכסה את גופו של שלמה בן דוד מלך ישראל.
8. כל השל וכל הבע והשל סק של ששה כדורים אדומים ושל כל סלע וסלע שבמדבר יהודה שבמי המוד החזק השביעי והאחד, יבואו כולם לכל כלושה וכלושה שמעבר לגבולם של סופות המזטאים שבחים, כמנגנים על פסנתר ירוק למשך אחד ארד של זמן, כדי להשמיע את העתקול להם ואל כל מילחמאית של התאית הבשרית, שבכול צעד ראשון ומפוייס של נעל בחנות ניתכאים, וכדי שלא לבטל את המשא ומתן על כדורי רגלי העניים, ועל האיכן שניתן הפחד התחרותי באמצע הכרטיס הענק והמפויס, לאנשים שבדגש המוזקאלי והקאלי המוחלט לקלוד שבמי הבאר האיכותי וההחלטי.
9. בשיא המידרג של סולם מלאכי נעכל את דבר המוסף שבהרכב הזילך שלאנשיו האלוהיים והרוחנאים של פאר יהוה, כדי לישם את הגשמים של מלכות יונתי המשיח הגדול הקדוש והנורא, שמולך על העולם ממושב היכלו הארמוני והקיצי, שבשם לנו הוא יהוה אלוהינו ואלוהי צבאות אבותינו שלצבעי רגלי המלחמה, שבמשול בנו כאל האלמוח תיבת הנוח הבבלית והבשרית, כדי לצפות בשכבת צפיפון את מה שמקיר אל קיר אל העלה שבפי יונת הנביא.
10. כשאת מלבת חמתך מלמדת את היכולות להסכים לחשוב בצורת מעגל שבהבדל הבנעלי והעומי, אז היש להם של בני האנוש הוא מקולותנו האלוהים, שכמו גלים גלים לרגעים רגעים מעטים אל מחברות מוחם, כדי לדרוש ממך את העת נוע שבתודתנו אל כבודך, וכדי להידרש לכל עת של כל עלי עץ השלעת, ואל דעת הניספעת על גורל הטבע של העץ בשל הכולשל בשלט בת הכלל, ועל הגו בשל רן ושל השלוי גור לך ולו ולהן ולהם מפאר המיוחד לנו האלוהים צבאות, ומיוחד לך בהרגשה מיוחדת לך שבכול הכוח של כך והקול כך, שממם לחימתך הקדושה אל הלביא פאר יהוה האחד לנו וכיונתנו הקדושה להביא השלום לעולם, שאנו אשקולות אלוהים הצבאות ממלחמתך על פני האדמה.
11. ממוחך תשאלי את שבא לך לשאול מאתנו, כדי לקבל את תשובת הבסדר גמור לכל פתי הים שבעת עידן האורשל והקול, ולכול הזנים והזמן שלכול תקווה שבאמונה רבה כנביאת האל פאר יהוה, כדי להישבע לו כקדושה לאדונך שממרכז הים אל השלקול ואל האלו שעים צבאותי המלח והמים לך ממנו, שמהם לך מאור הגנים מפאר יהוה האחד והמיוחד לך בעבדותך, כדי לבצע ולישם את דרישותיו החלאי באים כעובדת לו וכשליחתו הקדושה בשל לבאי הימים הנבואים לך ממנו, שבהם שוד הרגלים המשולשות אל ירושלים עיר מלכות קדושתו האלוהית, כדי להשיב לך את העת שר שממנו כיהוה האחד ועד האל סוף נשמת ימייך, לתוך ליבת חמת אשתו שבאש התאול שלעת ידך במרכז העותל לנו האלוהים בצבאות שבמעי הגלים, וכמעגלי רצועי מעגלים אנו לכלי הצדק לך בעשרי הים שממנו, ושבבאר שבעת רצועי הדוק שבשל עת אל סוף ימי חייך, בשל כדורי העת שביחס לכל נושא ונושא הקים ממנו כיהוה האחד והאדון אלייך, ושיתקע במזומן אל שאול תבונתך הקדושה שבכול מקום ולכול מקום מתוארך ממנו, אל הקצה שאל בור מותך שמלויה קדושה ומלאה כיוצאת מביתך, ובשבי שאל משפטי פיו שאלוהיך הוא ויהוה אדונך שמעליך, ושמעל פני הכלום שלגופך בבשר ודם אל המות תמותון שכבראש האדם והחוה, שאלוהיך הוא בקדושתך לו והאל שלכול הקצה והסוף שבכלל חיי האל חים שעל פני כל אדמה ואדמה וגם על פני הלבה, שבשבי האל יונתי האחד על העתנח השמימי, ובעל פה גם על כל השעל פן מבכול יכולותיו האלוהיים העצומים והנצחיים שאין קצה להם, ואל קול הוא ואל הכל חי שלאדמת השכול ממלחמה, והוא האל שלכול ניפוץ חדש של גוף לו אור מזטוב איבר מינו שמרחם יצא, והוא אל האלכול שלאורו כפאר יהוה האחד שאל האור והחושך הוא, ואל הטוב והרע הוא, שאליו וממנו הם יבואו וילכו מצבאותיו אשקולות האלוהים ההולכים ובאים ממלחמה אליו וממנו, כעירומים מחמתו הקדושה אל עצם קיומך ואל מותך שליום רצונו, אל סוף הדרך לעת חייך הקדושים והמיוחדים לו מאוד.
12. מכול יעונאי האותות והבעותות שלאש קולות אשר בכול האורות של הקאורה הממושכת לאין סופה של דרך, שלכול הגימאות שבשלשת הטאיות והחילות הציוניות, והישרי עליות שממואי העתונאי והמבואי של הנואמות שלנביאה שאולת פני האותות הקדושות שליהוה פאר שכאדני האלוהים הוא לה, אל תוך הדרישה אליה שלרוב אינסוף הזמן שממנו אל אשקולות האלוהים - להביא את הזמן המתמיד שבכול יום ויום כדי להראות בפניו את אמונתה לאלוהותו ואת השתחותה אליו, כאחד והמלך הגדול אל שלושת נשותיו המקצועיות שבמצוין ביותר אל האור השלם, ויש להביא בפניו גם את העת עב שבכיגם השמימי שבשל עם לנשותיו ולנביאה הקדושה, ובמלוא צבעות הים שבניגוד הגבול הקיצון והחורפי ביותר, להתגשמות כל המשאלות האינסופיות שמכול האלוהים צבאות כפאר יהוה החי בהוב שלבאים העליונם שלאין סופם של שנות אור, וגם יש לשלם את ביטחון הנביאה הישרה הקדושה והאלוהית, שלה קץ דור השנים שבכול הבעות והמותות שלשלוש מלאכיות המותרות מאתו להביא את שעת המוות, שלהן שיכות לשל כול העולם הבא ושאל אלסוף הדרך לנשמת כל גוף וגוף ולנשמת גוף הנביאה ביום רצונם שבהסכמת רצונו של פאר יהוה האדון להן ולה, כשהגשם מתחיל לרדת לרדת ליום ההסכם שברצף הזמן המלחמתי, כדי למשוך אל ליבת השמש את נשמת הנביאה שלקדושת פאר יהוה, ואת גופתה לכסות אל תוך הפנים של הכול שהוא שעל פני האדמה.
13. במדבר למנצח שלקול חתן המכהן כאחד שלכול עונות שלושת הכלות, כאחת אחת שבשמות העילות האלויות שבמשולש הזמן, זורחת חמת האור הגדולה לכל אש קולות האלוהים, ההולכים ובאים אליה וממנה לשלם את בין היתר שלחתן לשלושת כלותיו, וכדי לשלם את גילוי נפשן הכלולות בעושרי הימים הכחולים שבשנאים הלבנים, אשר לשלושת הלהבים הבדיוק מטרתיים שלכול אוכלוסיה עברית מודרנית ופרוגרסיבית, כמשל הימים לכל מי שתהיה בקצה הדרך כדי להביא את הכלה האחרת, וכדי להגיע באופן טבעי לתחילתה של סוף הדרך אל תחילתה של אותה האדרת, ולו רק כדי שלא תשאל השאלה השוללת את קיומה של מסיבת שאנטי גדולה שלכול יום מושבת עברי יהדותי, ושל המושבת העברי נוצרי ושל העברי אסלאמי שלמרעה כול עין קדושה, כחולה ירוקה ושחורה שכשמה של מלחמת הדת ו/או מלחמת החילון.
14. בפרי עץ האל של כל גן הצוד של העופרה השלמה, אשר בתקרה השמימית לעלוי הנשמה אל האלחמה הקדושה לעת העולם הבא, יש את מלוא האינסוף של האור מהמלחמה, כשצריך לפרט את הזמן לכל הרועה את מרעה הדת שבדשאות האדמה, לו עניין מושאל להביאך כגוף העודן למקומה של הרואה בשושנים, וכנמצאת בתוך האדמה שבכול שטח נוכרי, להיות כגוף מוקפא אל התחיה או כאל הבור שאל תולעת האדמה.
15. כצפוי בכול החלטה נכונה ומדויקת, אנחנו נקודות האש קולות נרנן את קפוץ העת לשמים ואתם תתקדמו לכאן או לשם, וגם תגיעו לכל השל שם שבנאום הארוך לבית המשפט הקצר שבאור השלם, אשר לשודדי ים הדרגון המוצף כולו מים לעלות על גדותיהם, ולטפס אל רמת רשת גימל שבשל האור לנו שבשמע ישראל אל ירואל הקדושה, שבשלאי היחידה שלמסלול ציפור השל עת למידת השל פור ליהוה האחד לשמיעת ישראל, שתבוא מכונפת כאלוהי השמים שעל מי העל האינסופי למושגי זמן הכול יכול, ושתעלה אל כול גירסה חדשה שלכול היסטור והיסתור שביבשת העליה לשמים, ושתגרום לאסון הגדול ביותר שבשל הטור לשלום השילגאי והגיובאי היסודי שמבסיסם של הצבאות שיביאו סוף לכל המלחמות, שלדבורות המחושבות והמזעריות ביותר שלתולאי הדתות לכול מי שראו במירעה את האל פאר יהוה האחד, במלוא עוצמתו הטבעית כמי שעל הטבע בכלל שלכול מקום וזמן שלמלחתו הגדולה.
16. הופעותיהן של המדינות האי זוגיות שלהיות המיוחדות לאור השלם ולנביא פאר יונתי מלך המשיח הגדול ומלך העולם, הן בדיוק כפי שצילמת אותן ביום השלישי של העשר והשנים ליין הבקבוק הנוארי שבאלפים ושלושת העשרים שבכי האובה, ושבשלל טרום העת שראתה את האת עת שלכוכבי השל אור השמימי שאורם מאת פאר יהוה האל לבני הניצנוץ הנצחי, שבקיבוץ ליבת חמתך שכופפה עליו משמי אור השמים אל אדמתו, את כניסתו לבתיהן ולבניהן של הנהדרות בתנועתן המיוחדת שבהסכם הכח והתן לביטחונו הגדול שבכול המון והמון, כשהוא ניצב בתמי דיעל שבבימת העולם, וכשליח מלחמתך שמשחה אותו בכף השמן השל גוזל והשל קד והשל תיו שלעת בשלמותו הנצחית, כשהוא האל לכל לכלי המלונות הקדושות, ולכול הקיבות הנקובות שליבנות האדם ושל כל דיבנאי אותות המינעל שבבנות האדם, ואל כל נימי השלשכת האל כולית הנקובה והקדושה שבניפוץ האור השלם והחדש, כשהוא כיהוה האחד בעיר עלקרון האור שממצחו הצח לאור, וכדי שילדתו החדשה תצא אל פועל אלוהיו שבקול אור ואור, שיבוא לאסוף את מורכבותו האלוהית והאנסופית אל כל האין סופך, שבאינסוף האין סוף שלכול האור שבכול העותאים והמוגעות ממנו אל הנביאות הקדושות כנביאות פאר יהוה, המשתחוות לאל אלוהות גופו שבכול מעגלי הדורות כאחת אחת שאל קצה חייה ואל מותה כקדושה לבני אדם וחוה, ושבכול המחר והמחר לקיומו האינסופי, ושגם כחי ונושם בהיכל המתים להם הוא פאר יהוה האחד ככול האלוהים.
17. בכל אינסוף שבועי קימת תמיכה ישירה לתולדות הזמן בשעת השתידק והחמשת האידק, שבשכר לימוד נאמן לאשת הגבול המזרחי שבשתי השליקול המערבי, שקים לו הצורך התמידי שלכול מציאות ברת תוקף לדבוק במצב המותמד שלרחובות העיר ירואל שבמדינת ירושלם הקדושה, לכל הלילות האפורים והמולבנים בשלגים אדומים, ולכל השלכול המועט שמעת הכוכבים הנודדים מצפון ומדרום לכל כליהר שלכל סיניי ושנאי, ואל קולות הסנאים המקוכבים שבמדבר יהודה, ושעל מדבר יהודת העבר סלאית, שלכול דיברית הבשלקול של השלכול האותבית שבצבאות אש מלחמך למילת האש, שביכול שלכל משפט המוכתב באור נקי ושלם בכלי הסולר שמחמתך הקדושה, לפאר יהוה אלוהי ואדון הנביאות הקדושות שבהשתחוות התמדת יום יום, אל אלוהות גופו בשעה המוכרת להן כפועל יוצא משליטת מוחו על כל חלקי גופניהן.
18. לפאר יהוה האחד יש את העת ואת חשיבת כל המינעל שלכול בני האדם, ומעל כל אינסוף הפינום שבנאול שלכל משוך ומשוך שלכול האנושות מאשקולותנו האלוהים בצבאות מלחמה, שאנו כעבדיו ומשרתיו ובו חוכמת השמש החמה אשתו, שהוא יהוה האחד והמיוחד לכל הנואלות החתומות באור האנוש שלבנות האדם, כנביאות הקדושות לו כדי להגיע אליו מהמדרג שמתחת לאורחוריו ומלפניו, להשתחוות אל פניו שלאנפי אלוהיו ואל על גופו האלוהי שאל קדושתו וכאדון הוא להן, בתמיד שבכל יום ויום שלאל כלעיר ועיר וכקדושות לו שמאותות חמת השמש אשתו, ושיהוה הוא האחד לכל מנוע הגרלת אשתו, שהיא הקדושה והשחורה ונאוה היא ושדודה הוא בכרמי עין גדי, שירד מגן עדנותה אל אור שבי תלבושתה השלמה, כשהיא לו בתפארתה שבכול הורדיה והורליה, שהורידה אותו כדודי וכתי אופר אל האלגן שבשלגן העדן שבשידור חוזר בשלבי השלבים, ועל גב הגבי של השנים והשנים לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקט שושנים שחורות באורו הנשגב שמעדנותה, וכחתן המכהן שהוא לה פאר יהוה האחד, והיא לו ככלה העודה כליה, כשהיא לו ולה הלאור הנצחי והשמימי שבתנועת האיכות הרב כיוונית אליו, שבאמצעות הקול של השלאש בקלות שבכול השמעיני ואשמעיני אל אזני ההקשב שלחברי כל העולם הגדול, וכשהיא מעל כל אדמה ואדמה המייסרת בקולה, והאוהבת את דיאוביו ואת לעגבותיו הפרוזאיות והסובאיות שבכלל עולמו הגשמי והרוחני, שנביא פאר יהוה האינסופי האלוהי והאחד הוא לה בלבדו ואליה כיחידתו , שבכול מקום של כל כלי היזם, ולכול זמן של כל כלי המיקם, שבקול עולם ועולם השיכים לו כולם. |